לחזק שרירים כמסר לחיים

מה הקשר בין שרירים לאמנות? או לשינוי בהתנהגות?... 

ואיך הם מתקשרים לתחושת הניצחון הפרטית שלי?

מאז שחליתי לפני 15 שנים כמעט בסרטן השד, עברתי די הרבה טיפולים ניתוחים, חליתי פעם שניה... הגוף שלי נותר מצולק מבפנים ומבחוץ ומעבר להתאוששות האובייקטיבית שנדרשה ממני, נותרתי עם מגבלות פיזיות לא מעטות ועם כאבים כרוניים בעיקר באזור השכמות. 

כל זה, גרם לכך שסוגי הספורט שיכולתי לעסוק בהם היו בעיקר – הליכה... לא משהו שקשור להרמת הידיים או למתיחה של שרירי החזה והידיים. ניסיתי כמובן מדי פעם פילאטיס, מתיחות ועוד. אבל הגוף היה כאוב מדי. אחרי כמה זמן התחלתי ללכת לרקוד "זומבה" ולשמחתי עיקר העבודה היתה עם הרגליים ככה שהיה נהדר! 

המוזיקה, הקצב, המדריכים המופלאים – כל אלה עשו את זה לכיף אדיר. חשיבות פעילות ספורטיבית בחיים היתה ברורה לי מאז ומתמיד. אבל אם לומר את האמת – לא הייתי מהמתמידות וחייתי באמונה שאני לא הכי טובה / חזקה ושלא אתמכר לספורט בחיי... :-) 

נעבור רגע לנושא אחר לגמרי – אמנות. יכולה לשתף אתכם, שלא מעט א.נשים אשר מתקשרים להתעניין בשיעורים אצלי או נרשמים לקורס מוטרדים מכך שהם "לא יצירתיים", ש"יש להם ידיים שמאליות" וגם ש"הם לא יודעים לצייר". 

חלקם אפילו בוחר לוותר על ההתנסות, מתוך אמונה שלא "יצליחו". בתפיסה שלי, העובדה שמישהו מוכן לשים את האמונות והדעות המגבילות שלו בצד לרגע ולהתנסות – זו כבר הצלחה! הרי בסטודיו שלי ידוע, שהמטרה שלנו היא לא ליצור משהו "יפה" או "מושלם", אלא – להתנסות, לשחק, לחקור ובעיקר – ליהנות!! 

התהליך שמתרחש רוב הזמן אצל תלמידים שלי, דומה מאד לאימון ספורט וחיזוק שרירים. 

הפחד, ההתלבטות, ההשוואות, השיפוטיות וההתנגדויות – כל אלה לאט לאט מתחלפים בסקרנות, בחיפוש, בחופשיות. זה לא שאין קשיים בדרך או הרגלים שקשה לשנות, אבל ככל שמתאמנים יותר ויוצרים יותר ביומן ובעזרת החומרים והטכניקות שאנחנו לומדים, כך מרגישים נוח יותר להיפתח לעוד ועוד הזדמנויות ולשחרור ביצירה. 

לפני כמה שנים, חיפשתי חוגים להצטרף אליהם במכון הכושר אליו נרשמתי. כמובן שהתמדתי בזומבה, אבל היה בי רצון לחזק עוד קבוצות שרירים בגוף שלי, שכבר התחזק מעט מאז הטלטלות שעבר. 

חברה המליצה לי לנסות את ה – Body Pump, אימון עוצמתי של שעה, המשולב בעבודה עם משקולות (חופשיות ועל בר), מדרגה ומזרון. 

רגע, משקולות?

אני? 

הרי יש לי נכות אורטופדית ביד ממנה הוציאו לי בלוטות מבית השחי... 

לא יכולה להרים את היד מעל 100 מעלות... 

איך בדיוק ארים משקולות? 

אבל - החלטתי לנסות בכל זאת. 

האימון היה לא פשוט. המוזיקה היתה נפלאה ומעוררת, המאמן היה מצחיק ומקצועי מאד והתחושה אחרי האימון היתה, שכל שריר בגוף שלי קיבל התייחסות. לחלקם היה פחות קל כמובן, אחרי שנים שבהם לא עבדו ממש :-) :-) :-). 

זה לא קרה ברגע, אבל ככל שעבר הזמן, הרגשתי טוב יותר באימונים ואפילו לאט לאט התחלתי להעלות משקלים. 

אחד הדברים הנפלאים שזכיתי להם, היה המאמנים המדהימים, שלימדו כיצד לעבוד נכון ולשמור על הגוף וגם המליצו על התקדמות כדי להמשיך ולהתחזק. 

עם הזמן, סחפתי איתי שותפים מהמשפחה שלי, שהגיעו איתי לאימון הנפלא הזה. 

כל אימון היה בשבילי ניצחון קטן. כל העלאת משקל היתה עבורי פסגה שנכבשה. וכמובן שכל טיפת זיעה גרמה לי להרגיש ממש ממש טוב עם עצמי. מצאתי את עצמי מתמידה ובשלב כלשהו אפילו התחלתי להגיע ל-3 אימונים בשבוע. הרגשתי שהגוף שלי מתחזק ושאני ממש מחכה לאימון הבא! 

להתרשמות מכמה שניות מהאימון, תוכלו להסתכל על הסרטון שנמצא כאן. המשקלים שאני מתאמנת איתם כיום הם משקלים מותאמים לגוף שלי ולהבנה שלי אותו ולמגבלות שלו.

 זה למשל תרגיל שנקרא "סקוואט". 

מבצעים אותה עם הבר על הגב ועל הבר מעמיסים משקולות במשקל המירבי אותו מצליחים לשאת כדי לבצע את כל התרגילים בצורה נכונה. כיום, אני כבר עושה את החלק הזה באימון כשאני עם 10 ק"ג בכל צד על הבר (הבר עצמו שוקל 3 ק"ג)! 

הבנתי, שהאימון הזה דורש ממני כל הזמן להיות במיטבי ולהמשיך להתחזק ולהשתפר כל הזמן ומצד שני, לדעת מתי להוריד משקל ועומס על הגוף מכל סיבה שהיא. 

עבורי, להצליח להרים את הידיים למעלה עם הבר באימון זה הניצחון האולטימטיבי. מתארת לי שאתם מבינים למה.

כמו האימון וכמו בחדר כושר, כך גם בסטודיו – השרירים מתחזקים, החופש ליצור מתעצם והחששות שהיו בתחילת הדרך לאט לאט מתפוגגים. ומעבר לדרישה להיות את.ה עצמך וליהנות – אין שום דרישה נוספת! כי כל אחד מאיתנו שונה ומסוגל לדברים אחרים – כמו שאני לא אנסה להרים משקולות של 15 ק"ג, כך גם תלמידה שתהליך העבודה שלה מסודר ונקי, לא תתחיל פתאום למרוח צבעים בלי לתכנן ולייצר משהו פראי ו"מבולגן". 

כל הדרכים נכונות, כל עוד עובדים ומתמידים וממשיכים להפעיל את השרירים. גם השריר של היצירתיות מתחזק מאד בעבודה ביומן – אם בתחילת הדרך קשה יותר לתרגם מחשבות לעבודה הוויזואלית המעשית ולדימויים ומילים, לאט לאט הרעיונות מתחילים לקפוץ לראש בקצב מהיר יותר וההרגשה יותר "זורמת".

וכמו שאני לא מצפה לפתח שרירים של מר עולם או להפוך את האימון בחדר כושר להיות מרכז עולמי, כך גם מי שמגיע ללמוד אצלי - לא מגיע כדי להפוך לאמן בעל שם! בשני המקרים, הכוונה היא לעסוק בפעילות שעושה לנו טוב, עוזרת לנו להישאר בריאים בגוף ובנפש ומאפשרים הפוגה מהשוטף. וגם, על הדרך, למצוא בעצמנו דברים שלא זכרנו שנמצאים שם!

אז בהזדמנות ראשונה שיש לכם, 

תקפצו לתרגל שרירים אצלי, הא?