היי ד(א)רומה...

מה הקשר בין מיץ סלק של ארומה למדבר? 

ומה הקשר בין המדבר לארומה? 

ומה הקשר בין אמונות, אנרגיות ומה שקורה לנו? 

ולבסוף - מה הקשר של כל אלה אחד לשני?

לפני שלושה שבועות נסעתי ליומיים במדבר. 

קיבלתי החלטה (מבורכת) לא לחכות לאיתותים מהגוף או הנפש שמפלס האנרגיה יורד נמוך מדי, אלא לדאוג למלא את המאגר מבעוד מועד. 

אני יודעת שלחלקכם "יומיים במדבר" מצלצל "רוחני", "ריטריט", "לא מחובר" ועוד ועוד... 

ואני גם חושבת שאני יודעת למה זה מצלצל לכם ככה :-) 

אנחנו חיים עם אמונות כל החיים שלנו. 

חלקן אמונות שאימצנו במהלך החיים ומשרתות אותנו עד היום, וחלקן הועברו אלינו ב"תורשה" מהבית בו גדלנו, מהסביבה בה אנחנו חיים וממקומות נוספים. 

חלק מהאמונות האלה משרתות אותנו בצורה נפלאה. 

רוצים דוגמה? 

"השתתפות בפעילויות ספורט באופן קבוע גורם לי להרגיש טוב" 

אמונה כזו, שרבים מחזיקים בה, עוזרת לנו לדחוף את עצמנו לעשות משהו חיובי עבור עצמנו. ולכן היא משרתת אותנו מצוין. 

עד לפני חצי שנה בערך, גם אני החזקתי באמונה ש"יומיים במדבר = רוּחְניוּת שהיא ממש לא בשבילי". 

עד שהחלטתי לשחרר את האמונה הזו. 

הודיתי לה על השירות שנתנה לי עד אותו רגע ונרשמתי עם חָברָה ליומיים של "ReStart". 

חזרתי מהסופ"ש בידיעה ברורה שאני אחזור. 

לא היתה אפשרות אחרת. 

קיבלתי שם כל כך הרבה, והצלחתי למלא כל כך הרבה מצברים, שפשוט ידעתי שזה יקרה. 

לא אלאה ביותר מדי פרטים לגבי הסופ"ש במקום הקסום הזה ב"זמן מדבר", רק אספר, 

שמי שאחראית לקסם הזה היא נגה שמש המופלאה ושתי השותפות שלה לדרך – לולו 

סופר והילה כהן סידון. צוות מובחר, מלא בידע, קסם אישי, מקצועיות, אינטליגנציה רגשית מטורפת ויכולת לגרום לקסם לקרות עבור כל מי שבאה. 

*** בסוף הפוסט אצרף כמה קישורים לפוסטים לגבי הריסטארט ומי שמעוניינת להבין יותר (מיועד לנשים בלבד). 

אז הפעם נרשמתי לסוף השבוע לבד. בלי אנשים שאני מכירה. כי הבנתי שזה כבר פחות חשוב. 

בסופו של דבר, בבוקר הנסיעה, מאחת הפכתי ל-4, בזכות הצטרפותן המפתיעה של שתי חברות שלי וגם שידוך לבחורה מתוקה נוספת, שהיתה זקוקה לטרמפ הלוך וחזור. מהרגע שיצאנו לדרך לא הפסקנו לקשקש ולצחוק. אווירת החופש והשחרור כבר היתה שם. 

תכננו עצירה בדרך לקנות משהו קטן לאכול ולהגיע בצהריים, כפי שהוזמנו, לתחילת המפגשים. כך מצאנו את עצמנו עוצרות בצומת שוקת בסניף של "ארומה". 

אחרי שסיימנו לקחנו הכל לדרך והמשכנו. 

לאחר כ-10 דק' נסיעה בפיתולים היורדים לכיוון ערד ובמהירות גבוהה למדי, הושטתי את ידי הימנית לקחת את כוס מיץ הסלק שלי ממקומה. 

אבל – היא לא היתה שם!! 

שאלתי את מיכל שישבה לידי איפה המיץ שלי והיא לא ידעה. 

גם האחרות לא זכרו שראו אותי שמה אותה במקום. 

מיץ הסלק היחיד שהיה ברכב היה של מיכל... 

התבעסתי על עצמי ששכחתי אותו בסניף אבל אז הבנות ציינו שראו אותי במפורש יוצאת עם הכוס ביד לכיוון הרכב. מה שאומר... כן כן – ששכחתי את הכוס על הגג! 

שיקום מי שזה לא קרה לו לפחות פעם אחת :-)

אמרתי לבנות – יאללה שטויות, אני משחררת את זה. אשתה מיץ סלק בדרך חזור... אבל אז, משום מקום פתאום, אמרתי להן – אולי, אם לא ראינו שהכוס נפלה או ראינו מיץ נשפך, הכוס בעצם עדיין על הגג? 

אפשר היה לשמוע את הצחוק של הבנות עד הסניף בצומת שוקת.... 

"פחחחח נראה לך?" 

"בכזו מהירות שאת נוסעת את חושבת שהיא היתה מחזיקה על האוטו?" 

"את קולטת איזה פיתולים היו בכביש עכשיו? ועוד בירידה?" 

ואני, חייכתי לעצמי ונזכרתי בכל מיני חוקים בפיזיקה שלמדתי בתיכון ב-5 יח"ל... 

אבל, מה אם – כן? 

ברמזור הראשון שעצרנו בו בערד, החלטתי לבדוק. פתחתי את הדלת ויצאתי להסתכל על הגג. ושם, קרירה וסגולה מתמיד, חיכתה לי כוס מיץ הסלק שלי. 

מיותר לציין שנפלה לבנות הלסת מהמראה של הכוס ביד שלי. לא הפסקנו לצחוק עד שהגענו. 

ולי, רק עברה בראש אחת מהנחות היסוד שאני לומדת כעת בקורס NLP Practitioner (אצל הדס וילף הנפלאה) – האנרגיה זורמת למקום אליו מופנית תשומת הלב.... 

אולי זה לא חוק בפיזיקה – אבל זה לבטח חוק בלתי כתוב בחיים :-) 

קישור לפוסטים על הריסטארט: 

פוסט שלי נמצא כאן 

פוסט של חברה יקרה נמצא כאן 

האתר של נגה שמש - https://nogashemesh.co.il/ 

תאריכי ריסטארט קרובים - https://nogashemesh.co.il/restart/#restart2