פיסה ועוד פיסה מרכיבות תמונה שלמה

קולאז'. 

איזו מילה קטנה שמכילה כל כך הרבה.

לפי ההגדרה של האקדמיה ללשון עברית, קולאז' נקרא בעברית - הֶדְבֵּק: (יצירת) אוֹמנות של הדבקת קטעים הגזורים ממקומות שונים וצירופם לתמונה אחת (בלועזית: קוֹלָז') 

מאז שהתחלתי ללמוד עבודה ביומן ויזואלי והתעמקתי בתחום המיקס מדיה, אני ממשיכה להיות מופתעת ומוקסמת מהטכניקה הזו. וכשאני אומרת טכניקה, אני מתכוונת לעשרות רבות של טכניקות שלמדתי עד היום ליצירה של קולאז'. 

למען האמת, מעבר לסדנאות שונות אפילו עשיתי 3 קורסים שלמים בנושא אצל שתי מורות מופלאות – לימור שדות ואביטל בראון-איזקוב. 

היתרון העצום שיש בקולאז', לעומת הרבה טכניקות אחרות במיקס מדיה, הוא - שכל אחד מאתנו יכול להתנסות בו בבית, מבלי להוציא כסף על חומרים מיוחדים או ללמוד טכניקות מיוחדות.

דבק 

מספריים 

כמה עיתונים/ספרים ישנים/תמונות 

וזה הכל! 

קולאז' יכול להיות מורכב מ-2-3 חתיכות בלבד שירכיבו תמונה

והוא יכול להיות מורכב מהרבה חלקים קטנים 

וכמו כן יכול לכלול עוד חומרים, למעט התמונות, כמו צבעי אקריליק, צבעי מים, טושים שונים ועוד ועוד. 

קולאז' יכול להכיל דימויים מעיתון 

והוא יכול להכיל ניירות מסוגים שונים. 

כמובן, שהוא יכול גם להכיל את השילוב של שניהם. 

מתוך האתר הנפלא TheArtStory – קולאז' הינה טכניקה נפוצה, אשר נהוגה על ידי אמנים, משרדי פרסום ואמנים חובבים. הקולאז' הופיע בעולם האמנות הקלאסי, כאשר האמנים הקוביסטים ז'ורז' בראק ופאבלו פיקאסו שילבו פיסות עיתון וטפטים מודפסים בציוריהם, וערערו את ההגדרות המסורתיות של מהי אמנות חשובה. השילוב של ציור, חפצים מ"העולם האמיתי", דימויים שונים ואֵפֵמֶרָה (שאריות נייר שונות) באותה יצירה, גרם להטלת ספק: 

• בנטייה להפריד בין "אמנות קלאסית" (Fine Art) לבין דברים/חפצים "יומיומיים".
• בגבולות שבין מה שנקרא "תרבות גבוהה" לבין "תרבות נמוכה".
• במעמדו של האמן.

 הקולאז' אוּמָץ בהמשך על ידי אמנים רבים. הקולאז' הפך לטכניקה דומיננטית: 

• בתנועות הדאדא
• בזרם הסוריאליסטי
• זרם הפופ ארט והניאו-דאדא 

כל אחד מהרשימה הנ"ל עשה שימוש בטכניקה על מנת לחקור נושאים שונים. 

מכיוון שלעתים קרובות קולאז' משלב דימויים בייצור המוני (עיתונים, אתרי אינטרנט ועוד), הפרקטיקה אינה ניתנת להפרדה מההקשר ההיסטורי והפוליטי שלו, מה שהופך אותו לצורת פרשנות חברתית רבת עוצמה. 

אמנים עכשוויים ממשיכים לחקור את העושר של הקולאז', במאמציהם להטיל ספק בהנחות, הטיות ומשברים פוליטיים דוחקים. 

אמנים אוונגרדים רבים, מהימים הראשונים של המודרניזם ועד הפוסטמודרניזם העכשווי, משתמשים בקולאז' כדי להטיל ספק בתפקידו המסורתי של האמן. 

השימוש בדימויים ובחפצים אשר נוצרו (לעתים קרובות) בייצור המוני, אשר האמנים עצמם אינם יוצרים, גורם לקולאז' לערער את החשיבות המסורתית המיוחסת לנוכחות ידו של האמן ביצירת אמנות מקורית. 

אמנים רבים משתמשים בקולאז' מתוך רצון לערער את החשיבוּת המיוחסת ל"גאונות היצירתית" של האמן בהכנת יצירותיו. על ידי כך שהם מרכיבים קומפוזיציות מקריוֹת כדי ליצור את היצירות שלהם, הם מפחיתים את ערכה של גאונות יצירתית זו. 

משמעותה של המילה "קולאז'" בשפה הצרפתית היא "להדביק". קולאז' מתאר את הטכניקה של חיבור יצירת אמנות על ידי הדבקת מגוון רחב של חומרים - כולל פיסות נייר, בד, גזירי עיתונים ולפעמים חפצים מוכנים – למשטח. 

היסטוריונים וחוקרי אמנות מבדילים בין טכניקות שונות ליצירת קולאז', על סמך החומרים בהם משתמש האמן: 

• ניירות מודבקים (Papiers collés) הם קולאז'ים שנעשו רק עם פיסות נייר.

• דקופאז' (Decoupage = לחתוך), מורכב מחיתוך נייר או תמונות צבעוניים והדבקתם לחפץ כלשהו.

• פוטומונטאז' (Photomontage) - שימוש בתצלומים ובתמונות ממקורות תקשורת ציבוריים (עיתונים וכיו"ב).

אסמבלאז' (Assemblage) הוא חיבור תלת מימדי של אובייקטים.

נו, אז מה אומרים? רוצים ללמוד להכין קולאז'ים משגעים וצבעוניים?

דברו איתי!!!