מאבק באלימות בעזרת אומנות

חודש נובמבר מוקדש להסברה ופעילויות למניעת אלימות נגד נשים. 

בכל מקום נראות "נורות האזהרה" אליהן יש לשים לב, פרסומות, תמונות וסרטים כאלה ואחרים בכל המדיות. 

ההצפה הזו, נועדה בין היתר, לאפשר, למי שאולי נמצאת תחת איום כלשהו או מישהו שחושש למישהי שהוא מכיר – להתעורר ולעשות מעשה לפני שיהיה מאוחר מדי. 

כמות הנשים שעוברות התעללות על ידי בני זוגן גבוה מאד. הפגיעות אינן רק פיזיות, ישנן לא מעט פגיעות נפשיות שמצלקות לכל החיים. העובדה שאלימות כלפי נשים יכולה ללבוש כל כך הרבה צורות, יכולה לתעתע ובעצם למנוע מנורות האזהרה להידלק בזמן. 

האם זה שאין לי גישה לכסף בחשבון בלי רשות זו אלימות? 

האם זה שאני חווה השפלות מילוליות זו אלימות? 

האם זה שאני חייבת לדאוג להודיע בכל רגע איפה אני זו אלימות? 

מבלבל!! 

במסגרת היום למאבק באלימות נגד נשים (25 בנובמבר), נתקלתי באינסטגרם בפוסט חשוב מאד, שתנועת הצופים העלתה, המסביר לבני נוער כיצד יוכלו לזהות תמרורי אזהרה באשר למערכת יחסים שאינה מיטיבה. הנה קישור לפוסט עצמו - לחצו כאן.

פעילויות רבות נעשות להעלאת המודעות במסגרת המאבק באלימות נגד נשים ואף נוסדו ארגונים על מנת להגביר את הפעילויות הללו, כגון – "פורום מיכל סלה", אשר הוקם על ידי אחיותיה של מיכל, לאחר שנרצחה בידי בן זוגה ואבי ביתה. 

לפני שנתיים, בזמן שהקורונה עוד היתה נוכחת בחיינו, עיריית כפר סבא החליטה, בין כל שאר אירועי החודש, לקיים תערוכה מרכזית גדולה בלובי של היכל התרבות בעיר, שכולה מוקדשת למאבק באלימות נגד נשים. מועצת נשים, בראשותה של עו"ד עדי לוי-סקופ, פרסמה "קול קורא" לאומנים המעוניינים לקחת חלק בתערוכה. 

צוות האומנים שנבחר להציג, הוזמן לפגישה מרגשת במיוחד, בה הוסבר לנו הרעיון מאחורי התערוכה וזכינו לפגוש את לימור חכם, בזמנו תושבת כפר סבא, אשר ניצלה מזוגיות אלימה רגע אחד לפני שהיה מאוחר מדי. היא הכניסה אותנו לתוך הסיטואציות שחוותה ושיתפה באומץ לב על הרבה רגעים של קושי ושל חרדה קיומית.

קישור לכתבה בערוץ 13 בה השתתפה גם לימור - כאן.

הסיפור של לימור הדהד בי כמה ימים אחרי הפגישה ועזר לי מאד לקדם את המחשבות על העבודה שאני רוצה להציג. לימור הצליחה לברוח בלילה אחד, בו הבינה, שאם לא עכשיו – היא עשויה להפוך לקורבן הבא. 

באומץ יוצא דופן, היא לקחה את ביתה התינוקת ולאחר שהזעיקה את המשטרה עזבה ולא חזרה לאחור. 

האתגר שלנו לקראת התערוכה היה עצום עבורי – נדרשנו להכין עבודה בגודל 2 מטרים על 1.20 מטר – גודל שמעולם לא התנסיתי בו, גם לא מחוץ ליומן 😊 

את הדימוי שמצאתי, הדפסתי בבית דפוס כדי להגדילו לגודל פרופורציונלי לעבודה. רציתי דימוי שישדר מצוקה, לחץ, קושי ויעורר מחשבה. 

עבדתי במשך שבוע שלם בלובי של היכל התרבות בעיר על מנת לסיים את היצירה בזמן. חלק מתהליך העבודה תועד בצילום מתמשך – קישור לסרטון. 

לבסוף, הרגשתי שהעבודה הושלמה. הנה היא לפניכם: 

בשל הקורונה, פתיחת התערוכה היתה מצומצמת מאד. 

כמות המוזמנים היתה ממש קטנה (כנדרש לפי ההנחיות) ולאחר סיום הטקס, מיהרו להתפזר, מחשש להתקהלות מיותרת. 

בשל הסגרים והצורך בבידוד חברתי, מבקרים לא הורשו להיכנס לחלל הלובי של היכל התרבות ועל כן, העבודות קודמו לעבר החלונות של הלובי, על מנת שניתן יהיה לעבור ולהתבונן בהן מבחוץ. 

טקס פתיחת התערוכה - מימין: רפי סער - ראש עיריית כפ"ס, עו"ד עדי לוי-סקופ - יו"ר מועצת נשים, יפעת לביא, לימור חכם

טקס פתיחת התערוכה - טלי רונה - יועצת ראש העיר למעמד האישה ויפעת לביא

הנה קישור לכתבה קצרה במעריב על הפרויקט. 

התגובות לעבודה שלי היו מאד מעניינות ומגוונות. הרגשתי שהשגתי את מה שרציתי. הרי אני יודעת שעבודת אמנות היא מעניינת, בעיקר אם היא מעוררת דיון... 

היו שחשבו שהידיים שמגיעות מלמעלה בתמונה, מסמלות מחסום אשר לא מאפשר יציאה "מהבור". 

היו שחשבו, שהידיים מושטות לעזרה. 

החשיפה שנעשית לנושא האלימות נגד נשים התגברה והיא מועילה מאד בשנים האחרונות. אם זה הסרט שנעשה על ענת אלימלך, שנרצחה ע"י בן זוגה, או הכתבה שנעשתה על שירה איסקוב ב"עובדה" וליוותה אותה בתהליך השיקום שעברה וחשפה את היום הנורא "ההוא" בו בן זוגה ניסה לרצוח אותה ובזכות השכנה שלה היא ניצלה.

גם הסיפור של מיכל סלה נגע בי מאד כשראיתי את הסרט עליה בטלוויזיה. העובדה שאחיותיה של מיכל הרגישו שמשהו לא בסדר ולא הצליחו לגרום לה לראות זאת ולצאת בזמן ממערכת היחסים האלימה בה נמצאה, השאירה אותן עם תחושת אשמה קשה מאד שאולי יכלו לעשות יותר. 

לכן, בין היתר, רציתי שהתמונה שלי תייצג מצב שבו אנשים מהחוץ מנסים להושיט יד לעזרה, אבל אין שיתוף פעולה מצד הקורבן, כאילו משהו מחזיק אותה ומונע ממנה להוציא את עצמה מהמצב אליו נקלעה... 

מצד אחד התמונה עשויה להיראות פסימית, אבל מצד אחר, ניתן לראות גם את הצד האופטימי שיש בה – כאשר הסביבה כן מתחילה להבין שמשהו לא תקין ומתחילה להדהד את זה למי שזקוקה להצלה. 

שאר העבודות בתערוכה היו מרתקות ומאד מיוחדות!! 

* עבודה של האמנית ורד ברודנר

* עבודה של האמן שוקי עזרא

* עבודה של האמנית זוהר גרינברג

בין האומנים השונים, היו גם מספר בני נוער שהשתתפו בתערוכה והכינו עבודות יוצאות דופן ומטלטלות. 

לסיכום אומר, שהחוויה שלי כיוצרת היתה מאד מיוחדת ושמחתי שיכולתי לתת ביטוי לתחושות שליוו אותי בעקבות סיפורים שונים שנחשפתי אליהם מהחדשות ומהסביבה. 

מעבר לכך, הרגשתי שהיכולת להנגיש נושאים לא פשוטים (כמו אלימות נגד נשים), לקהל רחב ומגוון, מתאפשרת בזכותה של האמנות, שכבר מזמן הבנתי שיש בכוחה לעורר מודעות, לעורר מחשבה, לעודד עשייה ועוד ועוד. 

לשמחתי, בהמשך העבודה שלי הוצגה שוב, במסגרת תערוכה שהתקיימה בבית האמנים בכפר סבא, מטעם עמותת "אמן בעירו".

תהיו טובים, ושימו לב מסביב - אם זיהיתם תמרורי אזהרה בקרב מישהי בסביבה – כדי שכולנו נהיה אחראיים לעזור ולמנוע את הרצח הבא...

ממש אחרי שסיימתי את כתיבת הפוסט, חן בר שי האהובה שלחה לי סרטון ש"פורום מיכל סלה" הכין לגבי תמרורי האזהרה שצריכים להיות לנו ומחייבים אותנו להתערב.. ממליצה מאד לצפות - לחצו כאן.