למקרה שלא שמתם לב, הגבינה שלנו זזה
הסטודיו החדש שלי עמד יתום כמעט מאז שנפתח...
אחרי שהשקעתי בו, ציידתי אותו ופנפנתי אותו – נכנסנו לסגר ושעריו ננעלו. איזה כיף זה, שעכשיו אפשר בהדרגה לחזור!!!
לפני שבועיים, בשיחה אקראית עם חברה, היא סיפרה לי על משהו ששמעה בהדרכה על נושא "חוסן". הנושא הזה נידון בהרחבה במערכות החינוך השונות, כדי לסייע להורים ולילדים להישאר חזקים בתקופה זו, של חוסר ודאות מתמשך. בהדרכה נאמר, שאין טעם לחיות בתקווה, שנחזור ל"מה שהיה פעם" או למצב "נורמלי".
הציפייה הזו, בייחוד בימים של מעבר קיצוני בין סוג של שגרה ליציאה מוחלטת מהשגרה, מייצרת אי שקט, אי נוחות, אכזבות ובכלל – דכדוך פנימי ובזבוז אנרגיה מיותר.
כאשר אנחנו ההורים, חשים כך בעצמנו, מבולבלים וחסרי אונים, זה השדר שגם הילדים מקבלים, מה שמערער גם אותם. במקום זאת, נאמר שם, מוטב להבין, שזה המצב כרגע והוא לא הולך להשתנות (אולי אף פעם) ולכן – מוטב לנו ללמוד להתמודד אתו כמו שהוא ולהשתמש באתגרים הנלווים אליו כמנוף לצמיחה והתפתחות במקום כמדרון, אשר מוריד אותנו מטה. בואו נודה על האמת – העולם כפי שהכרנו אותו כבר לא יחזור. בתוך תוכנו כולנו מבינים זאת, אבל רובנו עדיין מתקשים להפנים ולשנות את ההרגלים הישנים או התפיסות הישנות שלנו.
כמו שצדי צרפתי אומר ב"הזמר במסכה": קל – זה לא!
כי מי מאתנו אוהב שמזיזים לו את הגבינה?
זה מביא אותי לכך, ששמתי לב שבחודשים האחרונים החלו להתעניין עוד ועוד אנשים ב"יומן הויזואלי - מחברת השראה מעוצבת". קבוצות חדשות ומגוונות הוקמו ברשתות החברתיות, זומים רבים נקבעו, סרטוני הדרכה רבים הופצו וחובבי הז'אנר הוותיקים חגגו.
היומן מאפשר לעבד את הרגשות שלנו, נותן לנו זמן עם עצמנו, זמין לנו בכל עת ומביא איתו אינטימיות נעימה ובטחון - כמעט כל מה שאנחנו חסרים כיום.
דרך היומן למשל, אפשר להתמודד עם תחושת אכזבה / פספוס / כישלון / בלבול ואפילו להפוך אותה לתחושה הפוכה מכך!
במהלך השיעורים שלי, תמיד משמח לראות איך עם הזמן, קריאות שבר ובהלה, לאחר שנשפך יותר מדי צבע / נדבק משהו לנייר / העבודה התלכלכה וכיו"ב, מתרככות לכדי הערת אגב ו"חישוב מסלול מחדש".
למה אני מתכוונת?
הנה לפניכם דוגמה:
מצאתי דימוי מקסים של ג'ירפה והחלטתי להשתמש בו לעבודה שלי.
אבל, בבואי לתלוש את הדף מהעיתון, זה קרה:
אוף! #@$%&&***%%^&@#!
מה אני עושה עכשיו עם חצי ג'ירפה?
ובכן – לשמחתי – יש לא מעט!!
- להצמיד את הג'ירפה לצד של העמוד ובכך לבטל את הצורך בחציה השני :-)
- להצמיד את שני חלקי הג'ירפה זה לזה, כך שלא יראו את הקרע לאחר ההדבקה.
- להוסיף דימוי מעל הג'ירפה המחוברת, על מנת להסתיר את המיקום של הקרע.
- להשתמש בחותמות של טקסטורה ובהמשכיות העבודה על מנת להסתיר טוב יותר את מיקום הקרע.
בסופו של דבר, ייתכן ואוהב פחות את העבודה שלי ואחליט לוותר עליה או לעזוב אותה, אבל זה כל היופי ביומן – גם זה בסדר! זו החלטה שלי והכל מותר :-)
המון גישות חינוכיות מדברות כיום על "אימון של הילדים" לעומת "חינוך שלהם". בעידן, בו אנחנו נלחמים על כל דקה של תשומת לב מצידם והמידע זורם אליהם מכל כיוון אפשרי – הקניית "ארגז כלים" שימושי, תהיה המתנה הטובה ביותר שנוכל להעניק להם לחיים.
גמישות
סתגלנות
אופטימיות
יצירתיות
אמונה בעצמם
בטחון
אחת הסיבות שהביאו אותי להתאהב ביומן הויזואלי, מעבר להיותו חבר נאמן ומתמיד, היא, שהוא מאפשר למידה של כל כך הרבה ערכים וכל כך הרבה מיומנויות – והכל תוך כדי היצירה בו!
זו גם הסיבה, שכעת, כשחוזרים לסוג של שגרה, חוץ מקבוצות המבוגרים, תהיה גם קבוצה של חוג בוטיקי לילדים בגילאי 10 ומעלה, בו יוכלו לחוות את היומן מקרוב ולתרגל מיומנויות חשובות, שלבטח יהיו להם שימושיות בהמשך החיים.
מעבר להכרות עם שפות שונות באומנות ועם אומנים שונים, תהיה להם אפשרות לפגוש את עצמם במקומות שונים במהלך העבודה ולמצוא את קולם הפנימי והדרך הנוחה להם לבטא אותו.
החוג נקרא "מעבדה לחשיבה יוצרת".
למה מעבדה? כי אנחנו חוקרים, מתנסים, מתעדים, בודקים, משווים, נוגעים בחומרים ולומדים אותם.
למה חשיבה? כי אנחנו נקדיש מחשבה למה שנראה ולמה שנשמע. לנושאים עליהם נדבר ולחומרים אותם נלמד להכיר. נקדיש מחשבה לדרך שבה היינו רוצים לבטא את עצמנו.
למה חשיבה יוצרת? כי החשיבה במעבדה היא זו שתוביל אותנו לכדי היצירה. היצירות תהיינה בסופו של דבר תולדה של כל התהליכים ועל כן תהיינה בעלות משמעות עמוקה ורחבה. חלקן אולי לא תהיינה מובנות לכולם, אבל זה כל היופי ביומן – אין צורך להרשים או לרצות אף אחד – רק את עצמנו ואת האמן הפנימי בתוכנו.
אז יאללה, רושמים את הילדים?
קישור לתשלום עבור כרטיסייה והרשמה פה